סור מרע ועשה אך טוב 

אנושיות?

פעם כשהייתי ילד שאל אותי דוד שאול: איזו היא החיה האכזרית ביותר? נחש! צעקתי לדודי. אריה! כריש! ניסיתי עוד כמה חיות אך תנועת ידו של דוד שאול הבהירה לי שאני טועה. לבסוף פקעה סבלנותי ושאלתיו: "ובכן מהי החיה המסוכנת ביותר"? "אנחנו, בני-אדם כן, כן, כן האדם הוא החיה המסוכנת ביותר ביער החיים". שנים רבות חלפו מאז, רבות למדתי וגדלתי להבין את דבריו. אנו בני האדם מהווים את אחד המינים הרצחניים ביותר שקיימים על פני כדור הארץ. אנו הורגים כל יצור הקיים על האדמה ואיננו בוחלים אף על בני מיננו. רעידות אדמה, שריפות, שיטפונות, גלי צונאמי ענקיים ועוד אסונות-טבע חיסלו מאות אלפי אנשים, אך האדם במו ידיו הרג והורג עשרות מונים יותר. מלחמה קטנה אחת, סכסוך בין שני פלגים והאדם מחליף פניו. ולא רק זאת אלא הורסים גם את אמא אדמה שלנו, את מקורות החיים שלנו - כורתים את הענף שעליו אנו יושבים. אם כן מהי אותה אנושיות, שכולנו כל כך מתפארים בה ושאותה אנו מוכרים לילדים שלנו, מהו אותו מוסר ומהם ערכי החיים, שלאורם אנו מנסים לתאר את האנושות?
קפצנו קפיצה גדולה, התקדמנו רבות ואף פרצנו לחלל, אך אנו בסך הכל עוטים מעטה דק של תרבות ככיסוי על דחפים רצחניים. האקסלי הגדיר את המין האנושי כסרטן בכדור הארץ, אחרים מתארים אותנו כמחלה יקום. פעם קראתי תאור של מחנה ריכוז, המחבר תאר בו קצין נאצי, אשר גר בצמוד לחומת הגטו. בצד הפנימי חיו היהודים ואילו הוא התגורר עם משפחתו בצדה השני של החומה. מידי יום היה הקצין ההוא עובר לתוך הגטו הורג מספר אנשים, רוצח מספר ילדים וחוזר לנוח בביתו, שם היה משחק עם ילדיו, מטפל בהם וחרד לכל פצע קטן שקיבלו. כולנו כאחד נטען שרק הנאצים היו מסוגלים למעשי זוועות שכאלה ורק הם היו גזע כה נפשע, אך ההיסטוריה האנושית ידעה זוועות במקומות רבים.
אם כן מהי אותה אנושיות נפלאה שאנו כל-כך מתגאים בה - מותר האדם מן הבהמה? אולי האם המניקה את ילדיה היא תמצית האנושיות. ואולי זה האב המוליך את בנו לעקדה, או אולי אישה קדושה, כאימא תרזה שיצאה לטפל באנשים מסכנים באשר הם, או שהאנושיות המדהימה שלנו, ניכרת ברצח החי והצומח. שאלו את הלווייתנים מיהו האדם ותקבלו בעיטה בפרצוף. שאלו את העגל הרך, המופרד מאימו ומגודל בתנאים מזוויעים למען בצע כסף ועבור מספר אניני טעם חסרי הבנה, ותקבלו יריקה שלא תמחה מפניכם.
המין האנושי רוצה לפרוץ לשמים, להגיע לכוכבים אחרים וליישבם, להפיץ את אנושיותו ביקום. רבים מאיתנו מייחלים ליום בו נגלה חייזרים ויצורים מכוכבים אחרים. חישבו מה יעלה בגורלם של דיירי כוכב אחר. אם מזלם יהיה שפיר, אזי הם יהיו מפותחים מאיתנו ולא יאפשרו לנו להרוס אותם, אך אם לרוע מזלם, יהיו נחותים מאיתנו, לא ירחק היום ואנו נשתלט עליהם וננצל אותם ככל שנוכל.
פרומתאוס, הטיטני, העז כנגד האלים, ובראשם זאוס, והביא לאדם את האש. זאוס, זעם על פרומתאוס והענישו קשות. הוא נקשר בשלשלות ברזל אל סלע. מידי לילה היה מגיח נשר ענק ומנקר את כבדו - בבוקר היה גופו מחלים. עם רדת החשכה חזר הנשר ונקרו.
בני האדם קיבלו את האש, אך מאז ליבו אותה והפכוה מאש מחיה לאש מאכלת. לא לחינם נענש פרומתאוס על ידי זאוס, כנראה שידע עד כמה מסוכן הוא האדם. עד כמה "אנושי" הוא.
כל שנותר לכם לעשות, קוראים יקרים, הוא להרהר בדבריי, לקבלם או לדחותם. לבוז להם או להבינם. אך אם קיבלתם את דברי, החלו לפעול.
איש-איש בתחומו, אישה-אישה בתחומה, למען עתיד אנושי טוב יותר, נקי יותר, מנצל פחות, רחום יותר, משתלב יותר, אכפתי יותר.



סור מרע ועשה אך טוב











זיכרו! לפחות מעשה ערכי אחד ביום